גזר דין בתיק ת"פ 39870-03-11

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה, לאחר שתוקן, עבירה של שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן אשר בעובדותיו הודתה הנאשמת, עולה שבתאריך 3.9.06 הגישה הנאשמת תביעה למוסד לביטוח לאומי, ובה תבעה בשם אחותה וללא ידיעת אחותה, תביעה לדמי אבטלה. למותר לציין כי הנאשמת לא הייתה זכאית לדמי אבטלה, כמו גם אחותה. אלא שהנאשמת ניצלה עובדת שהיית אחותה בחו''ל לצורך לימודים, על מנת להוציא במרמה כספים מהמוסד. הנאשמת הצהירה בשמה של אחותה כי עבדה בחברה שנתנה שירותי ניקיון, החל מיום 1.3.05 ועד ליום 15.8.06 וכי פוטרה בתאריך 15.8.06. עוד הודתה הנאשמת כי, התייצבה בשם אחותה בלשכת התעסוקה וחתמה בשמה על מנת לזכות בדמי האבטלה. בדרך זו הוציאה הנאשמת סך של 13,654 ש''ח מהמוסד לביטוח לאומי.

בדיון שהתקיים לפני ביום 5.10.11, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. על פי ההסדר, הנאשמת תודה בעובדות כתב האישום המתוקן, בטרם הרשעתה תופנה לשירות המבחן. התביעה הצהירה כי עמדתה היא להרשעה.

עובר לדיון שהתקיים ביום 2.5.12, התקבל תסקיר משירות המבחן. לאחר ששירות המבחן בחן וסקר כל הנסיבות הרלבנטיות לשיטתו, המליץ בסופו של תסקיר להימנע מהרשעת הנאשמת ולחייבה בפיקוח שירות המבחן למשך שנה.

בא כוח הנאשמת עתר לקבל המלצת שירות המבחן. בטיעוניו, התבסס על האמור בתסקיר, ובעיקר על נסיבותיה האישיות הקשות שהיו בעת הרלבנטית. לדבריו, אותה עת הייתה בגדר עולה חדשה, ולה קשיים כלכליים רבים, בעיקר בשל היותה אם לילד ללא שיהיה מפרנס נוסף, כמו גם טיפלה בשני הורים חולים ומבוגרים. אמה נפטרה אותה עת, ולפיכך, לא היה מי שיסייע לה בטיפול בילד הקטן. משום הצורך לשרוד בנסיבות קשות אלה, ביצעה העבירה. בא כוח הנאשמת הפנה לחלוף הזמן מאז המקרה, נסיבה אשר יש בה כדי לשכנע להימנע מהרשעה, שכן, אילו נדונה אותה עת, הרי היום לא הייתה להרשעתה מלפני שנים משמעות רבה.

באת כוח התביעה עתרה לדחות המלצות שירות המבחן, ולנוכח חומרת העבירות והנסיבות לביצוע העבירה, עתרה להרשעת הנאשמת והטלת עונשים הולמים.

כפי שהערתי במקרים אחרים, תופעה רווחת בשנים האחרונות והיא ריבוי המקרים בהם עותרים נאשמים לאי הרשעתם. אני אומר זאת, כמסקנה השוואתית לנוכח הניסיון הפרקטי של שנים בתחום הפלילי. דומה כי, ריבוי מקרים אלה יוצר הרושם כי נתבלבלו להם הכלל והחריג לכלל, עד כי, על פי הדיונים והטיעונים הרבים הנשמעים לעניין אי ההרשעה, הפך החריג של אי ההרשעה כאילו היה לכלל, ואילו ההרשעה בדין הפכה לכאורה לחריג. נדמה כי, המקור לתופעה הוא בכך שתסקיר שירות המבחן, הפך להיות כלי עזר רב חשיבות להסדרי טיעון. לכאורה, אין לנאשם להפסיד דבר, אלא ההיפך - סיכוייו כך נדמה לעיתים, ששירות המבחן ימליץ על אי הרשעתו, סבירים ביותר. מאידך, מה לה לתביעה, להתנגד לקבלת תסקיר, ממילא מצהירה היא ומבהירה לנאשם כי עמדתה בכל מקרה היא להרשעה.

עלינו להבהיר באופן חד משמעי, כי אין לתופעה זו ולא כלום עם שינוי "הלכת כתב" והדין בעניין זה. הכלל נותר על כנו, אדם יורשע בגין עבירה שביצע. החריג לכלל הוא שבמקרים מיוחדים וחריגים, בהם העבירה ונסיבותיה אינן חמורות, ולעומת זאת הפגיעה בנאשם תהיה קשה, יש וייעשה שימוש בחריג.

ולעניין שלפנינו, אני שואל, היעלה על הדעת, שאדם יגנוב כספי ציבור, שכן קבלת כספי הביטוח הלאומי במרמה היא נגזרת של גניבה ומשפטו יסתיים באי הרשעה? ובמיוחד מקבלת שאלה זו משנה תוקף ביודענו כי הקופה הציבורית- קופתו של המוסד לביטוח לאומי - דלילה ומצומקת היא, ומשום כך נפגעים מוכי גורל מקרב הציבור הנזקקים לתמיכת המוסד לביטוח לאומי. לשון אחרת, משמעות הוצאת כספים מהמוסד לביטוח לאומי שלא כדין היא פשוטה ביותר - פגיעה באוכלוסיה חלשה, שתיפגע מקיצוץ קצבאות בעקבות פגיעה בקופה הציבורית.

באשר לפגיעה בנאשמת. הנאשמת טוענת כי מתכוונת היא ללמוד משפטים. לא הוצגה כל אסמכתא לכך, לפיכך אין המקרה שלפני מבטא פגיעה קונקרטית בנאשמת. אך מצאתי להבהיר כי גם אם הייתה פגיעה קונקרטית בנאשמת, אין המקרה שלפני מתאים לסיום באי הרשעת הנאשמת - אין לפני מקרה חריג שיש בו כדי להצדיק אי הרשעה.

הטענה כי הנאשמת ביצעה העבירה משום מצוקה כלכלית אין בה ממש, וממילא אין בה כדי להצדיק הוצאה במרמה של כספי ציבור. מצוקה כלכלית היא דווקא נחלתם של אומללים רבים הנזקקים בצדק ובדין לתמיכת המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, אין לשמוע טענה זו דווקא ובמיוחד במקרים של הוצאת כספים מהמוסד לביטוח לאומי.

אשר על כן, אני דוחה המלצת שירות המבחן.

אני מרשיע הנאשמת בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום אשר בביצוען הודתה: שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.

הנסיבות שפורטו בתסקיר שירות המבחן כמו גם בטיעוני בא כוח הנאשמת, הינן נסיבות להקלה בדין, אך אין הן בסיס לאי הרשעתה.

אלה העונשים שאני משית על הנאשמת:

3 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא תעבור עבירה מן העבירות בהן הורשעה.

אני מחייב את הנאשמת לחתום על התחייבות על סך 2,000 ש''ח לפיה אם תעבור הנאשמת עבירה מן העבירות בהן הורשעה משך שנתיים מהיום תשלם הסכום.

לא תחתום על ההתחייבות תיאסר למשך 7 ימים.